מה לימד ישוע?

אין זה מפתיע שארבעת הבשורות על חייו של ישוע שמות דגש רב על הימים האחרונים שהובילו לצליבתו ולתחייתו. כפי שהצהיר שוב ושוב, זו הייתה המשימה שלשמה התנדב, על כל השלכותיה החשובות (הבשורה על פי מתי פרק ט“ז פסוק 21, הבשורה על פי יוחנן פרק י“ב פסוק 27). אך מדובר בכל כך הרבה מעבר לזה. בשלוש שנות פעילותו (לערך) הארצית, הוא הקדיש את עצמו לא רק להכשרת תלמידיו הקרובים, אלא גם לביצוע שירות הוראה נרחב.

חלקים נרחבים בספרי הבשורה הוקדשו לתוכן תורתו של ישוע, ונכללו במשלים ודרשות אשר דרש בבתי כנסת, במסגרות לא־רשמיות ובהתכנסויות ציבוריות. מה אם כן כל כך בולט בהוראות אלה?

ניתן לטעון שההצהרה הבולטת ורבת-הערך ביותר, הייתה "מַלְכוּת אֱלֹהִים בְּקִרְבְּכֶם הִיא" (הבשורה על פי לוקס פרק י“ז פסוק 21), שבאמצעותה הוא כינה את עצמו המלך המובטח של ישראל. ההכרזה הזו לא צצה משום מקום. היא ענתה על הציפייה ארוכת השנים של בני ישראל, אשר ציפו בשקיקה לעולם של צדקה וצדק תחת סמכותו ושליטתו של בן דוד המובטח, אשר ימלך בהוד ומלכות ריבונית מטעם אלוהים. זוהי ממלכה שהופכת את העולם על פיהו, כפי שששרה מרים אמו של ישוע – בה שליטים בלתי הוגנים לא נשארים בשלטון, הרעבים והענווים קמים ומתמלאים בדברים טובים, והעשירים והגאים מושלכים ארצה ומשולחים ריקם (הבשורה על פי לוקס פרק א‘ פסוקים 51-53).

באשר להכרזה מלכותית זו, נתן ישוע את הפקודה: "בַּקְּשׁוּ תְּחִלָּה אֶת מַלְכוּתוֹ וְאֶת צִדְקָתוֹ" (הבשורה על פי מתי פרק ו‘ פסוק 33). במקרים רבים, במסורת נביאי התנ"ך, השווה ישוע את סדר העדיפויות והערכים של מלכות אלוהים לסדר החברתי הקיים. הקטע המורחב בבשורת מתי, המכונה ״הדרשה על ההר״, מבסס רבים מעקרונות המלכות, ויישומים מעשיים. זוהי גם מלכות שבה "רַבִּים מִן הָרִאשׁוֹנִים יִהְיוּ אַחֲרוֹנִים וּמֵהָאַחֲרוֹנִים - רִאשׁוֹנִים" (הבשורה על פי מתי פרק י“ט פסוק 30). בנוסף, מי שיהיה גדול במלכות חייב לפעול כמשרת (הבשורה על פי מתי פרק כ' פסוק 26), בניגוד לדחפי החמדנות ורעב לכוח של העולם הזה.

ישוע הוא יותר מסתם מורה מהפכני של סדר חדש. אלו המחפשים ללכת אחר מלכות זו חייבים להתחיל עם צעד לעבר שינוי פנימי כדי שתהיה לו השפעה כלשהי. כפי שהורה ישוע לפרוש נקדימון (שהיה מנהיג יהודי), שחיפש אותו בחסות החשכה, "אִם לֹא יִוָּלֵד אָדָם מִלְמַעְלָה, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים" (הבשורה על פי יוחנן פרק ג‘ פסוק 3). לידה מחדש משמעה – אדם חדש בעל סדרי עדיפויות המסודרים מחדש ומועצמים על-ידי הרוח – על-ידי קבלת הלימוד והמסר של ישוע.

לידה מחדש זו כרוכה בכיוונון קיצוני מחדש של אופי וערכים המבוססים על גילוי הנמשך לאורך כל החיים, של אהבת האל כלפי הבריאה והאנושות. צורה ייחודית זו של אהבה מגולמת באורח החיים של הקרבה העצמית ובשירות ישוע המשיח. היא מועברת אלינו באמצעות מתנת רוח הקודש, שאותה הוא מעניק לתלמידיו.

אהבתו משנה את לבנו ואת עמדותינו כלפי אחרים ואפילו כלפי עצמנו. היא מלמדת אותנו לשים בצד את שעבוד הגאווה לטובת חופש הענווה. היא מלמדת אותנו להתענג על מתנותיהם ותרומתם של אחרים ולא לקנא בהם או להשוות את עצמנו אליהם. היא מלמדת אותנו להקדיש את כשרונותינו ומתנותינו לשירותו של אדוננו האוהב.

ציות לתורתו של ישוע כרוך לעתים בהתנגדות לאינסטינקטים שלנו, כגון מתן סליחה למי שפגע בנו, להבליג בתגובתנו כלפי מי שמותח את סבלנותנו עד לקצה, ואפילו עמידה בסבל למען האמת תורתו. אבל עבור אלה שקיבלו אותו, הוא אכן "מַרְגָּלִית יִקְרַת עֶרֶךְ", שהקונה שמח להשיג, אפילו במחיר של כל דבר אחר שברשותו (הבשורה על פי מתי פרק י"ג פסוק 46).

תורתו של ישוע מעניקה שלל נתיבים אשר פסיעה בהם תביא ליחסים עמוקים, עשירים ומתגמלים עם אלוהים. אין זה מפליא שרבים העידו שאיש לא לימד כפי שלימד ״הרב״ ישוע. אנו מעודדים אותך לגלות את ייחודו בעצמך.